מירס תקשורת בע"מ נ' מימון

פסק דין

מדובר בתביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום של 13,478 ש”ח.

פסק הדין ינומק באופן תמציתי כמצוות התקנות.

לפי התביעה חייב הנתבע לתובעת חוב שוטף בגין שיחות ושירותים לתקופה 21.9.07-20.2.08 על סך של 6,540 ₪.

כמו כן, התובעת עותרת לחייב את הנתבע בדמי יציאה בסך של 6,300 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה שנערך כתצהיר. בכתב הגנה זה העלה הנתבע טענות מטענות שונות אשר עניינן חיובי יתר אשר לפי טענתו חייבה אותו התובעת, בגין מכשירים שונים שהחזיק, חלקם על שמו ובבעלותו וחלקם אשר הוחזקו על ידו כמשתמש בלבד.

מעיון בכתב ההגנה עולה, כי הנתבע מודה למעשה בכל העסקאות הנטענות שנעשו עימו, כפי שפורטו בתצהיר העדות הראשית המקורי שהוגש על ידי מר בוכשרייבר, אשר הוחלף לאחר מכן בתצהירו של מר אליווה. בין שנתייחס לטענת הנתבע כטענת קיזוז, ובין הטענה לא תוגדר ככזו, אין ספק שהנטל על הנתבע להראות שהוא חויב בחיובי יתר, וחובת הפירוט עליו בעניין זה.

עיינתי בזמנו בכתב ההגנה והגעתי למסקנה שמן הראוי שטיעוני הנתבע יפורטו מעבר למה שכבר נטען, וזאת לנוכח המורכבות של הטיעונים השונים שהועלו בכתב ההגנה, כאשר לא נמצא בכתב ההגנה כל תרגום כספי מפורט לטענות אלה. לבד מלדרוש בכתב ההגנה פיצוי סתמי שלא לומר מופרז וללא קנה מידה, בסך של 1,500,000 ₪, לא פירט הנתבע ולא תירגם את טענותיו, וגם לא הציג גירסה משלו לגבי הסכומים המדויקים שנגבו ממנו ביתר.

בנסיבות אלה, ומלא הוגש כל מסמך נוסף מעבר לכתב ההגנה והתצהיר האמור, סבור אני כי ניתן כבר בשלב זה לקבל את התביעה בהעדר הגנה, ואין טעם להגדיש זמן יקר של ביהמ"ש ושל הצדדים לדיון סרק.

בכל הנוגע לטענה שלפיה לא ניתן היה לחשב את הסכומים שנגבו ביתר, עקב כך שלא הועברו מסמכי פירוט השיחות, אין בידי לקבל טענה זו. חשבונות התובעת שצורפו לתצהיר העדות הראשית כוללים פירוט לגבי כל חשבון של זמן האוויר בכמות דקות ושל המחיר לתשלום. בנסיבות אלה ניתן היה לחשב את המחיר לדקה על פי הנתונים האמורים.

יצויין כי באותו פירוט קיימת חלוקה בין זמן אוויר רגיל לבין זמן אוויר VPN ולבין זמן אוויר ליעדים.

כאן המקום לציין, כי המלצתי לנתבע לפנות לסיוע המשפטי. נעשתה אמנם פניה כזו, אולם על פי הודעת הלשכה לסיוע משפטי מיום 25.5.09 עולה כי הנתבע לא איפשר למעשה לסיוע המשפטי לטפל בעניינו, בכך שלא המציא חרף פניות חוזרות ונשנות את נספחי כתב התביעה.

בעניין זה, גם נתתי החלטה בזמנו שלפיה הנתבע יכול לצלם מתוך תיק ביהמ"ש נספחים אלה כדי להעבירם לידי הלשכה.

קיים עוד נימוק שלפיו לדעתי יש מקום לסלק על הסף את הגנתו של הנתבע, וליתן פסק דין לפי התביעה. על פי המסמכים שצורפו לכתב ההגנה, עולה כי לאחר המועד שבו נוצר החוב נשוא התביעה, הגיש התובע תביעה קטנה לביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון. בתביעה זו עתר הנתבע לחייב את התובעת ב-7,800 ₪.

לאחר שעיינתי בתביעה ובעיקר בפרוטוקול הדיון וגם על פי הודעת הנתבע בפני היום, בדיון, עולה כי הטענות שהועלו בתביעה שם דומות אם לא זהות, לטרוניות של הנתבע כלפי התובעת, אשר פורטו בכתב הגנתו בהליך הנוכחי.

בפסק הדין שניתן ביום 23.7.08 (התביעה הוגשה ביום 28.2.08) קיבל ביהמ"ש את התביעה באופן חלקי ביותר, ופסק לנתבע 1,000 ₪ בלבד בתוספת הוצאות משפט של 250 ₪.

משמעות הדבר שגם אם לא קיים השתק עילה כרגע, שמונע מהנתבע להתגונן, בוודאי שקיים השתק פלוגתא במובן זה שטיעוני הנתבע הועלו והושמעו בפני ערכאה אחרת והוכרעו באופן שביהמ"ש מצא לנכון לזכות את הנתבע בגין כל טענותיו כלפי התובעת בסכום של 1,000 ₪ בלבד, כאמור.

התוצאה הינה כי על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא החוב נשוא התביעה בקיזוז אותו סכום שנפסק בביה"מ לתביעות קטנות, אשר כאמור הביא לידי ביטוי את טענותיו כנגדה, וזאת ככל שאותו סכום לא שולם עד היום לנתבע.

לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.